<h1>פסקי הרי"ד — יומא</h1>
<h2>דף ה:</h2>
[יומא נ"ב ע"ב] במאי עסיקי', אי במקדש ראשון מי הוו פרכות, אלא במקדש שיני מי הוה ארון, והתניא משנגנז ארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו שלאהרן שקידיה ופרחיה וארגז ששיגרו פלשתים דורון לאלהי יש', ומי גנזו יאשיהו המלך, ומה ראה שגנזו, מצא כתוב [דברים כ"ח] יוליך אתך ואת מלכך, עמד וגנזן, שנ' [דה"ב ל"ה] ויאמר ללוים המבינים לכל ישר' הקדושים לי"י תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה כי אין לכם משא בכתף. לעולם במקדש שיני, ומאי הגיע לארון מקום ארון, והא קתני נתן את המחתה בין הבדים, אימ' כבין הבדים.
<h2>דף ו.</h2>
[יומא נ"ט ע"ב] פיס'. ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן. ת"ר, מועלין בדמים דברי ר' מאיר ור' שמעון, וחכמ' אומ' אין מועלין בהן. עד כאן לא פליגי אלא בדרבנן, אבל מדאורייתא אין מועלין בהן. פי' מעילה דרבנן יש בדמים שחייב לשלם הקרן, אבל לא מעילה דאורייתא, להביא קרבן מעילה. מנהני מילי, אמ' עולא דאמ' קרא לכם, שלכם, דבי ר' ישמעאל תנא לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה. ר' יוחנ' אמ' קרא הוא, כלפני כפרה כלאחר כפרה, מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה. ואימ' הוא לאחר כפרה כלפני כפרה, מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה, אין לך דבר שנעשת מצותו ומועלין בו. חוץ מהרמת הדשן ובגדי כהן גדול ועגלה ערופה, והן שלשה כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין.
[יומא מ"ה ע"א] בכל יום היה מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים והיום מוסיף מלא חפניו. פי' הקטרת היתה כולה שס"ח מנה, כדתניא [כריתות ו' ע"א] בפיטום הקטרת הצרי והצפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעי' שבעים מנה, הרי (רפ"ז) [ר"פ] מנה, מור וקציעה שיבול' נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה הרי ס"ד מנה, (ורפ"ז) [ור"פ] הרי שמ"ד, והקושט שנים עשר, וקילופה שלשה וקנמון תשעה הרי כ"ד ושמ"ד הרי שס"ח, שס"ח היו צריכין לכל ימות השנה. ואע"פ ששנת הלבנה שאנו מונין בה המועדים אינה יותר משנ"ה ימים, כשתמנה העיבורין שאנו עושין כדי להשוות שנות הלבנה עם שנות החמה יגיעו לכל שנה שס"ה יום, וג' ימים יתירין שמהם היה חופן מלא חופניו ומכניס לפני לפנים, ומנה היה מקריב בכל יום על מזבח הזהב חצי מנה שחרית וחצי מנה בין הערבים. ובכל יום היתה הקטרת דקה, כדכת' [שמות ל'] ושחקת ממנה הדק, אלא להביא דקה מן הדקה. ירושלמי [ה"ה], כיצד הוא עושה, מפריש ג' מנין מערב יום הכיפורים (ומכתישן) [ומחזירן] למכתשת כדי למלאות חפניו, כדי לקיים דקה מן הדקה.
<h2>דף יד.</h2>
[יומא ס"ו ע"ב] ת"ר, איש להכשיר את הזר, עתי שיהא מזומן, עתי אפי' בשבת, עתי אפי' בטומאה. איש להכשיר את הזר פשיט', מהו דתימ' כפרה כתיבא ביה קמ"ל. עתי' אפי' בשב', למאי היל' אמ' רב ששת לומר שאם היה חולה מרכיבו על כתיפו. פי' דאמ' משום איסור תחומין הא קיימלן דאיסור תחומי' לאו דאורייתא, ומאי אצטריך קרא למישרינהו, אלא האי קרא לא אתא [אלא] שאם היה חולה השעיר מרכיבו על כתיפו ודוחה שבת, כמאן דלא כר' נתן, דאי ר' נתן האמ' חי נושא את עצמו. אפי' תימ' ר' נתן, חולה שאני. אמ' רפרם זאת אומר' עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכיפורים. פי' שאם יש איסור הוצאה ביום הכיפור' מאי אצטריך קרא להתיר אם חל יום הכיפורים בשבת, מה לי חול מה לי שבת, כיון דדחי יום הכיפורים דחי שבת, דזה וזה איסור כרת הן, אלא ודאי מהכא ילפינן דאין איסור הוצאה ביום הכיפורים מדאוריית', ומשום הכי אצטריך קרא למשרי שבת. ובכריתות פרק אמרו לו [י"ד ע"א] מייתינן לה להא דרפרם, ואמרי' עלה וממאי דיל' שאני שעיר המשתלח דהכשירו דיום הכיפורים בכך, אלא דרפרם בדותא היא. פי' לעולם יש הוצאה ליום הכיפורים מן התורה, ואם דוחה שעיר המשתלח יום הכיפורי' מפני שהוא הכשר היום ואל ידחה שבת, להכי אצטריך קרא למישרי אף שבת. עתי אף בטומאה, למאי הילכת'. פי' מאי איסור טומאה יש חוץ לעזרה, ומה בכך אם היה המשתלח טמא. אמ' רב ששת שאם ניטמא משלחו נכנס לעזרה ומוסרו הכהן לו ומוליכו.
<h2>דף כח.</h2>
[יומא ס"ד ע"א] אמ' רב שיני שבזוג ראשון יקרב. פי' אותו שנשאר מזוג ראשון עושין בו מצות היום, ושיני שבזוג שיני ירעה עד שיסתאב. ור' יוחנ' אמ' שיני שבזוג ראשון ירעה ושיני שבזוג שיני יקרב. במאי קמיפלגי, ר' יוחנ' סבר בעלי חיים נדחין. פי' השיני שבזוג ראשון משעה שמת חבירו נדחה, דבענן שיהו שניהן קיימין, וכיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה, הילכך שיני שבזוג שיני יקרב ושיני שבזוג ראשון ירעה. ורב סבר אין בעלי חיים נדחין, הילכך שיני שבזוג ראשון יקרב, שמצוה בראשון, והשיני שבזוג שיני ירעה.
